יש רגעים שבהם החיים מזכירים לנו אמת פשוטה: הדברים הגדולים ביותר קורים דווקא כשאנחנו לא מוכנים. כשאין ידע, אין ודאות ואין תוכנית- אבל יש אנשים. ויש לב שמוכן לנסות. זה לא סיפור על תערוכה. זה סיפור על קבוצה קטנה שמצאה אומץ ליצור כשהעולם נסדק, ועל יצירה שהפכה לדרך היחידה להחזיק את עצמנו שלמים. זה לא התחיל בכוונה להיות "פרויקט". רק רצינו רגע לנשום.

פתחנו נתלי תמיר ואני קבוצת יצירה והשראות, אינטימית שאליה צרפנו חברים יוצרים. מקבוצה זה הפך למפגש שבועי שבו מותר להיות אנושיים, מותר לא לדעת, מותר להתפרק ולהרכיב את עצמנו מחדש דרך היצירה בימים של חוסר ודאות ומלחמה. ואז זרקתי רעיון: "אולי נעשה תערוכה?" משפט שנבע יותר מכמיהה ופחות מהיגיון. יומיים לאחר מכן, Shahar Fleisher כתב שיש חלל. ברגע אחד היה לנו חדר אמיתי, בעולם אמיתי, בזמן שהעולם הרגיש פחות אמיתי מאי פעם.

רובנו לא ידענו ליצור וידאו. לא ידענו להפיק. לא היה לנו מושג איך פרויקט כזה אמור להיראות. אבל היה משהו עמוק ששחר ידע להחזיק: לא את הסרטים, אלא את האנשים. הוא לא הוביל במובן הרגיל. הוא פתח לנו מקום. הוא החזיק תמונה לא של התוצאה, אלא של מי שנהפוך להיות בתוכה. מנהיגות מהסוג החדש, כזו שמבוססת על תדר, לא על כוח. בעולם שבו כולם רצים כדי לשרוד את היום, אנחנו מצאנו מרחב קטן שבו מותר לגדול. Michal Krasny האוצרת האמיצה הצטרפה לכתה הטיפולית שלנו, למסע הלא הגיוני ועזרה לנו לחבר את כל החלקים ליצירה אחת שלמה.

השיחה שהקלטנו לוכדת את כל הרזולוציות האלה: את האנרגיה, את הניואנסים הקטנים, את הפחדים ואת הרגעים הקסומים. למרות שהכול התרחש רק לפני שנה וחצי, זה מרגיש כאילו עברו חיים שלמים. מאז, כל אחד מהיוצרים בקבוצה צמח למקום חדש ומרגש, לא מעט בזכות אותה חוויה של יצירה משותפת בתקופה בלתי אפשרית.

החלטנו לחשוף כעת את מאחורי הקלעים. לתת לכל יוצרי הבינה מבט מבפנים על הלא־נודע שנכנס לחיינו, ועל המתנות שמחכות לנו כשאנחנו באלמנט שלנו, מוקפים בקבוצה שמאמינה בנו, ומאפשרים לאינטואיציה להוביל.הפרק מצורף בתגובות.

קולקטיב A&I:

https://talwagner.wixstudio.com/collectiveai

שחר פליישר אינסטגרם:

https://www.instagram.com/shahar_fleisher

שחר פליישר פייסבוק:

https://www.facebook.com/shaharrrr.fleisherrrr